מעין מילון מילים בארמית, שפת אימו, ושאותן ציירה אסתר בסדרת ציורי אלף-בית. בנוסף לסדרה זו אסתר ציירה תכשיטים וקמעות של יהדות תימן לצד צמחים שהיוו השראה לעיצוב פירטי הצורפות. זמן, כחומר, מצב ותודעה, ומעברים בין דוריים ובין מקומות הם השתי וערב של "וחציים חלומות". הקריאה של העבודות היא בתנועה מתמדת קדימה ואחורה עד שהתצרף הופך, כמאמרו של ביאליק, "בהירים ּוברורים כמוהם ואין מציאות כמציאותם". הזמן נספר ונוכח בצורות שונות: רות כהן יוצרת, כמעט
יום, ציורים מלבניים קטנים ועליהם דגמים צבעוניים חוזרים, מדויקים, צפופים. בצד האחורי של הדפים היא מציינת אירוע, אישי או ציבורי, שקרה ביום בו יצרה את העבודה, כך שמדובר במעין יומן שהחל בשנות ה 90 ונמשך עד היום. העבודות נעשו על שאריות דפים שנחתכו במכונה בהוצאת הספרים "יבנה" בה עבדה שנים רבות. כך רובד שפת הדגמים נעשה כשזיכרון ספרים, ממלכת המילים, היא שכבה נסתרת בתוכה, וכל ציור הוא זיכרון של יום. משפחת סאלם, משפחתה של רות כהן, הגיעה לתל אביב מעדן ב-1924 .רות נולדה וגדלה בכרם התימנים, ואסתר זוכרת, כילדה, ביקורים בשכונה אצל קרובים וחברים. העבודות הקטנות של רות מורכבות, צפופות ואינטנסיביות כרקמה תימנית או בגדי כלה מסורתיים. מעניין לחשוב עליהם בהקשר של העבודות של עפיה זכריה )שהלכה לעולמה ב-2002 ,)האמנית ילידת תימן שהפכה דירת שיכון בשלומי למיצב אמנות תלוי אתר. ההבדלים אמנם גדולים אך הזיקה האסתטית ניכרת. דני כהן, יליד עירק, בן הקהילה היהודית כורדית דוברת הארמית )נאש דידן(. לבקשתה של אסתר כתב את המילים הזכורות לו בארמית לפי סדר האלף-בית. אסתר ציירה כל אות ומתחתיה כתבה את שם האות, מילה בארמית ואת תרגומה לעברית. דגם האותיות שיצרה הוא מחווה לאלף-בית שצייר זאב רבן בספר לימוד לקריאת עברית לילדים )עם חרוזים של לוין קיפניס( שראה אור בברלין ב 1923 .*האותיות של רבן בהירות צבעוניות, ורוויות מסרים ממלכתיים )מ' היא מנורה; מ' סופית מאזניים – מאזני צדק, וכן הלאה(. אסתר כהן יוצרת בתבנית בהשראת רבן עבודות דחוסות, אקספרסיביות, שסערות מעבר ועקירה, תשוקה, מאבק ותקווה ניכרות בהן. באות ד׳ המילה שזכר דני כהן היא "דרגושתא" שפירושה עריסה; ובאות נ׳ המילה היא "נּורא" שפירושה אור/אש. העריסה מצוירת ריקה, דחוסה במשטח האות הקטן ומתלווה לה תחושת סכנה; באות נ' השלהבות נראות כנרות זיכרון. כל אות מספרת את גלגול העברית העתיקה לארמית הנשכחת, שהיא, בתורה, נוכחת בזיכרון העברית העכשווית. התרגום יוצר מעין דיסוננס, כי המילה בעברית בדרך כלל לא מתחילה באות המצוירת. המעגל אפוא, לא שלם, והניתוק בין סימנים ותכנים אינו נותן מנוח. לצד כל ציור אות – עבודה של רות כהן, כמו טקסט נוסף שהקריאה בו אינה בבחינת קריאת פשט אלא רמז, קריאה אלגורית של הצורות והצבעים. בספיח, הסיפור האוטוביוגרפי, מתאר ביאליק את זיכרון לימוד הקריאה שלו כילד כמפגש בין האות כסימן מוסכם לאות כצורה, לאות כמפתח לזרם אסוציאטיבי: ...הראה לי הסגן צורת א ואמר: ”רואה אתה אֵ סֶ ל וזוג דליים“... ? ”אמת, בחיי ראשי, אסל וזוג דליים“... ”הרי זו אל“ף", מעיד הסגן. ”הרי זו אל“ף", שונה אני אחריו. ”מה זאת?“ שואל שוב הסגן. ”אסל ּושני דליים“, אומר אני ונהנה הנאה גדולה על שהזמין לי הקדוש-ברוך-הוא כאן כלים נאים אלו. ”לא, אמור: אל“ף!" חוזר הסגן ואומר, ”זכור: אל“ף, אל”ף.“ ”אל“ף, אל”ף“... ּוכשירדתי מלפניו פרחה לה מיד האל"ף מלבי ּובמקומה באה מַ ארּוסיָּא, זו השִ קצה שואבת המים. כל היום לא זזה מנגד עיני. ראיתיה כמו שהיא: בכרעיה היחפות, במחלפותיה העבות ּובאסל והדלָּיַיִם שעל כתֵ פָּּה. והִ נֵה גם הּבאֵ ר עם השוקת ּבצִ דָּ ּה ּובני האַ ּוָּזים שבשלולית הסמוכה וגנו של ר' אלתר קּוקּו... ”מה זאת?“, שואלני הסגן ממחרת ּומראה על האל"ף. ”אוי, מארוסיא! ...“ שָּ מֵ חַ אני על המציאה. )חיים נחמן ביאליק, ספיח, פרק 3) תכשיטים, קמעות וכלי קודש של יהדות תימן מצוירים בעבודות של אסתר כהן בעט כדורי ובדיו. מאפיינת אותן אווריריות, תיאוריות, בדרך כלל מונוכרומטיות, היפוך כמעט מושלם לעבודות אמה. אסתר כהן רושמת-חוקרת וביצירותיה מסמנת את נקודת המפגש בין הסימלי, המאגי, האמוני והיומיומי. תכשיטים לטקסי מעבר וקמעות אשר חלקם מגולגלים בקלף בתוך בתי קמיע, וחלקם חרוטים בצדו השני של התכשיט, קרוב לעור ולגוף העונד אותם. הקמיעות כוללים צירופי אותיות ומילים שהם למעשה פיוטים ותפילות לברכה והגנה, כגון צירופי האותיות הראשונות של הפיוט "אנא בכח", לצד הצמחים והזרעים שהיוו השראה לצורות הקישוטיות, כגון חרוזי הקחאט המרכיבים את חרוזי הדקק של הכלה, דגם אחד-"חרז שעיריאת" חרוזים בדגם גרגרי שעורה כסגולה לחיים ארוכים, והדגם השני- חרז בלסן, חרוזים בהשראת עדשים הצומחים שניים בתרמיל כסגולה לזוגיות טובה. הרישום של אסתר מופיע כהנכחה של תנועת מטוטלת בין מחזוריות הטבע וייצוג ורמיזה לכך שמסתתר באמנות הפוטנציאל להתפרק, לשוב למה שסימנה וריסנה ועידנה לכדי צורה. הרישומים של רות כהן, לצד הציורים והאותיות של אסתר הופכים למעין מקהלה הממשיכה לספר נרטיב, ולספור את הזמן במכלול המהווה את "וחציים חלומות". המכלול מאתגר סטראוטיפים שדבקו בתפיסה של אסתטיקה מזרחית בכלל ותימנית בפרט. רות ביצירה אבסטרקטית ואסתר בעבודה שנעה בין פיגורציה מדויקת להכלאות של אובייקט וצומח, ממוססות את הדיכוטומיות מזרח/מערב. העבודות מתייחסות לאמנות בעבר ובהווה מחלקים נרחבים בעולם. היצירה המשותפת יוצרת גשר בין דורי ופורעת קונבנציות של מרד ומחיקה לטובת אופציה חדשה שבוחנת מרחב פיזי ורעיוני חדש. לשֵ מע אֹזן שמעתי, שגדֵ לים בחורשה גם לוזים ואגסי כל-נדרי. ויש מעידים, שמצאו שם גם תפוחי ארץ- ישראל. המאמין יאמין. אני לא זכיתי לפי-שעה לראותם במו עיני. בשעת הכושר כדאי להפליג ביער ולהכנס ּבעָּ ביֹו. ראּוי לְ בָּ דְ קֹו. מי יודע את המוכן לי שם? רבות מחשבות בלבי על היער. )חיים נחמן ביאליק, ספיח, פרק )12 בספיח – הכתיבה נעה בין פרוזה לשירה, ממואר ומסה. עבודות האם והבת כהן, ומילות האב נוצרות ממציאות וזיכרון, מותירות מקום ל "...וחציים חלומות...". ד"ר סמדר שפי *זאב רבן )1970-1890 )הוא מעצב אריחי הקרמיקה היפיפיים שבחדר ההסבה בבית ביאליק: העמודים, שעל האחד שנים עשר השבטים ועל השני שנים עשר חודשי השנה, וכן האח. הם בוצעו על ידי המחלקה לקרמיקה ב"בצלאל" )בראשות יעקב אייזנברג(. רבן גם אייר בצבעי-מים את האגדות "שלמה ואשמדאי" ו"אגדת שלושה וארבעה" שחיבר ביאליק.
Blogging from Your Wix Blog Dashboard
On the dashboard, you have everything you need to manage your blog in one place. You can create new posts, set categories and more. To head to your Dashboard, open the Wix Editor and click on Blog > Posts.
Blogging from Your Published Site
Did you know that you can blog right from your published website? After you publish your site, go to your website’s URL and login with your Wix account. There you can write and edit posts, manage comments, pin posts and more! Just click on the 3 dot icon ( ⠇) to see all the things you can do.